החלטה בתיק ה"פ 1669-03-13

1.         בקשה למתן סעד זמני של עיכוב הליכי מימוש משכנתא הרובצת על דירת מגוריהם של המבקשים, הליכים הננקטים על ידי המשיב בתיק הוצל"פ מס' 03-09306-07-2, זאת עד להכרעה בתובענה שהגישו המבקשים, במסגרתה נתבקש בית המשפט להצהיר על בטלות המשכנתא.

2.         המבקשים, בני זוג וילדיהם, הם בעלי הזכויות בדירה ברח' כספי 26 בירושלים, הידועה כתת חלקה 4 בחלקה 24 (לימים 89) בגוש 30112 (להלן - הדירה), אותה רכשו מהמשיבה הפורמלית.

3.         ביום 29.12.89 נחתם הסכם הלוואה בין המבקש 5 ובין המשיב (להלן - הבנק), עליו חתמו המבקשים 1-4 כערבים. בהסכם ההלוואה נקבע כי להבטחת החזרתה של ההלוואה מתחייב המבקש 5 להעמיד לרשות הבנק כביטחון משכנתא ראשונה, ללא הגבלת סכום, על דירת המגורים הנמצאת בבניין שעל חלקה 24 בגוש 30112. בהמשך לכך, חתמו המשיבה הפורמלית והבנק על שטר משכנתא, בו זוהתה הדירה הממושכנת כחלקה 24 בגוש 30012 (ולא בגוש 30112). חרף זאת, נרשמה משכנתא על חלקה 24 בגוש 30112. יצוין כי על שטר המשכנתא חתמה המשיבה הפורמלית (ולא המבקש 5), מאחר והמשיבה הפורמלית רשומה בלשכת רישום המקרקעין כבעלת המקרקעין, ובאותה העת טרם נרשם הבניין כבית משותף, ולא ניתן היה לרשום את הדירה על שם המבקשים.

4.         המבקשים לא עמדו בהחזר ההלוואה, והמשיב פתח כבר בשנת 1995 בהליכים למימוש המשכנתא. החל משנת 1995 התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים מרובים, במסגרתם פעלו המבקשים שוב ושוב לעיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא. כך ובין השאר, הגישו המבקשים בשנת 1996 בקשה לרשם ההוצאה לפועל לביטול הליכי הוצאה לפועל והשהיית הליכי מימוש המשכנתא. במסגרת בקשה זו, הודו המבקשים כי זכויותיהם בדירה מושכנו לטובת הבנק (ס' 5 לתצהירם נספח ב2 לתשובת הבנק). בשנת 2001 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי מכירת הדירה על ידי כונס הנכסים, מאחר שבידיהם שומה המעריכה את שווי הנכס בסכום גבוה מן הסכום בו ביקש הכונס למכור את הנכס. משנדחתה בקשתם, פנו לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה למתן צו מניעה זמני המורה לבנק להימנע מלממש המשכנתא. גם בקשתם זו נדחתה (בש"א 8721/01, החלטת כבוד השופט מ' רביד, מיום 9.12.01). בהחלטה אחרונה זו מציין בית המשפט כי על פי הסכמת הצדדים, לה ניתן תוקף של פסק דין, יכוסה חובם של המבקשים בגין ההלוואה מכספי מימוש הדירה (ס' 8-9 להחלטת בית המשפט, נספח ד' לתשובת הבנק).

5.         ביום 31.10.02, ובהמשך לכך, הגיעו הצדדים להסכמה אשר אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל וניתנה לה תוקף של החלטה, כדלקמן:

"הגענו להסכמה לפיה חישוב החוב בתיק יימסר לרו"ח שליד לשכת ההוצאה לפועל. המבקשים יפרעו את מלוא סכום החוב שיקבע בחוות דעתו של רו"ח בתוך 60 יום מיום שתומצא להם. אם לא יפרע סכום החוב כאמור במועד, תימכר הדירה על ידי כונס הנכסים" (נספח ה' לתשובת הבנק)

בשנת 2004, לאחר שרואה החשבון הגיש, בהתאם להסכמה זו, את חוות דעתו, הגישו המבקשים לרשמת ההוצאה לפועל את התנגדותם לאופן חישוב החוב. משנדחתה התנגדותם, ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט קיבל את ערעור המבקשים לעניין אופן חישוב גובה החוב, אך שב וקבע בסיפת פסק הדין כדלהלן:

"בהתאם להסכמת הצדדים מיום 31.10.2002 יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל עד ל-60 יום לאחר מועד חוות דעתו של רואה החשבון, בהם יוכלו המערערים לפרוע את חובם, שאם לא כן, תימכר הדירה על ידי כונס הנכסים". (החלטת כב' השופטת י' שטופמן, מיום 15.2.06 בע"א 3284/04).

מלאכת חישוב החוב הסתיימה, אולם המבקשים לא פרעו את חובם. לפיכך הורה רשם ההוצאה לפועל ביום 7.3.2013 לקדם את הליכי מימוש המשכנתא, ובכלל זה "לשפעל הליכים, לבטל עיכוב כספים כנגד כל החייבים", ולפעול לפינוי המבקשים מן הדירה (החלטת כב' הרשם א' אבני, מיום 18.2.13).

6.         בבקשה שלפני טוענים המבקשים כי לאחרונה נתגלה להם כי המשכנתא "נולדה בחטא" במובן זה ששטר המשכנתא על פיו נרשמה, אינו מתייחס לחלקה 24 בגוש 30112, אלא לחלקה 24 בגוש 30012. לטענתם, אין לדעת מדוע נרשמה המשכנתא על הדירה חרף האמור בשטר המשכנתא, אך ברור כי בוצעו מעשים בלתי כשרים, וכי אין ליתן תוקף למשכנתא שנרשמה על פי שטר משכנתא המתייחס לחלקה אחרת בגוש אחר.

7.         לאחר שבחנתי את הבקשה, את תשובת הבנק ותשובת המבקשים לתשובת הבנק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש דין הבקשה להידחות.

8.         אין, למעשה, חולק, כי המבקש 5 קיבל הלוואה מהבנק, תוך שהוסכם כי ההלוואה תובטח באמצעות משכנתא שתירשם על זכויות המבקשים בדירה (סעיף 3 לבקשה וס' 4 לתצהיר המבקש 5). בהסכם ההלוואה עליו חתמו המבקש 5 והבנק ביום 29.12.89 נקבע, כי להבטחת החזרתה של ההלוואה מתחייב המבקש 5 להעמיד לרשות הבנק כביטחון "משכנתא ראשונה, ללא הגבלת סכום, על דירת מגורים ללווה ולערבים הנמצאת בבניין שעל חלקה 24 בגוש 30112" (ראה סעיף 2(א) להסכם ההלוואה נספח יא לתשובת המשיב). דהיינו, בהסכם ההלוואה נרשם מס' הגוש הנכון. גם בנספח המצורף לשטר המשכנתא, המפרט את תנאי המשכנתא, נקבע כי מימוש המשכנתא יעשה על ידי מכירת דירת המבקשים, תוך שצוין במפורש כי הדירה מצויה בבנין שבחלקה 24 בגוש 30112 (דהיינו צוין מס' הגוש הנכון של הדירה. ר' ס' 32 לנספח ט' לתשובת הבנק). עולה, אם כן, כי מדובר בטעות סופר שנפלה בעריכת שטר המשכנתא, במסגרתה נרשם בטעות גוש 30012 במקום גוש 30112, וכי המבקשים נאחזים בטעות סופר זו על מנת לנסות ולדחות את הקץ פעם נוספת.

9.         זאת ועוד. מאז הוגשה הבקשה למימוש משכנתא בשנת 1995, ועד להגשת הבקשה שלפני, חלפו כ-18 שנים, במהלכן הגישו המבקשים בקשות שונות לערכאות בהן אישרו פעם אחר פעם את קיומה של המשכנתא על דירתם, ולא העלו כל טענה נגד תוקפו של שטר המשכנתא. הפוך מזה. המבקשים אישרו את נטילת ההלוואה ומשכון דירתם לפירעונה, ואף הסכימו למכירת הדירה לשם פירעון החוב. יתר על כן, במקביל להגשת הבקשה שלפני, הגישו המבקשים בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לקביעת גבולות הנכס הממושכן וכן לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא, במסגרתה ביקשו לקבוע כי "הנכס הממושכן במשכנתא נשוא תיק הוצל"פ זה כולל, אך ורק, את השטחים המסומנים בתשריטים שצורפו לתנאים המיוחדים של שטר המשכנתא". דהיינו, המבקשים התייחסו בבקשתם לדירת מגוריהם כדירה הממושכנת כדין (ר' הבקשה מיום 30.2.13 נספח ח' לתשובת הבנק).

10.       יתרה מכך, גם אם אניח לטובת המבקשים כי לשטר המשכנתא אין תוקף משפטי, נוכח הטעות ברישום מספר הגוש בשטר המשכנתא, עדיין לא יהיה בכך כדי למנוע מכירת הדירה לצורך פירעון החוב. זאת לנוכח החלטות שיפוטיות שניתנו בענין זה, בהתבסס על הסדרים אליהם הגיעו הצדדים, כפי שפורטו לעיל, ועל פיהם תימכר הדירה לצורך פירעון החוב. נקבע, כאמור, כי המבקשים יפרעו את מלוא סכום החוב כפי שיקבע בחוות דעתו של המומחה בתוך 60 יום מיום שתומצא להם, וככל שלא יפרע החוב במועד, תימכר הדירה על ידי כונס הנכסים. אין חולק, והמבקשים לא טענו אחרת, כי סכום החוב לא נפרע במועד שנקבע בהחלטה. לפיכך, ועל יסוד הסכמת הצדדים, וההחלטות השיפוטיות שניתנו בעקבותיהן (ואשר נותרו על כנן), רשאי כונס הנכסים למכור את הדירה לשם פירעון החוב.

12.       לסיכום, עולה מן האמור כי גם אם תתקבל התובענה, לא יהיה בכך כדי למנוע את מימושה של הדירה לשם פירעון חובם של המבקשים לבנק. נוכח מסקנה זו, כמו גם עשרות השנים שחלפו מאז הוגשה בקשתו של הבנק למימוש המשכנתא, והטענות הסותרות המועלות ע"י המבקשים בערכאות שונות באותה עת ממש, אין כל הצדקה למתן הסעד הזמני המבוקש (והשווה: רע"א 8169/11 רוה נ' הבנק הבינלאומי, ניתנה ביום 24.11.11).

הבקשה נדחית, אפוא.

המבקשים ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ש"ח.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' בניסן תשע"ג, 21 במרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: